נעים להכיר, עטר

מאז שאני זוכר את עצמי אני בונה. בכיתה ו' בניתי בריכת דגים ממשאבה של מכונת כביסה — והיא עבדה יותר מעשר שנים. לא הגעתי לגינון ממשפחה של גננים; הגעתי מהצורך להבין איך דברים עובדים, ולעשות אותם עד הסוף.

היום אני חי ועובד בסופה שבנגב המערבי, ומקים גינות בחבל אשכול, שער הנגב והסביבה. את הגינה שלי בניתי בכוונה כמו אולם תצוגה — כדי שכל לקוח יוכל לבוא, לגעת, ולראות בעיניים את התקרה של המלאכה הזאת.

הדבר שאני הכי מאמין בו: לתרגם זיכרון לנוף. לפני שאני מצייר שביל אחד, אני רוצה לדעת אילו ריחות מחזירים אתכם לילדות, איפה הקפה של הבוקר, מי מתחזק ומה חלמתם שיהיה בחוץ. גינה טובה לא מגיעה מקטלוג — היא נבנית ממי שאתם.

אני עובד עם צוות ישראלי קבוע — אנשים שאני מכיר אישית שנים — ואני בעצמי בשטח כל יום. זה השקט הנפשי שאני נותן: מי שתכנן איתכם הוא גם מי שמבצע, והוא לא נעלם אחרי המסירה.